השבוע נפגשתי עם קבוצה של תלמידות שלי בקורס הכנה לעולם העבודה. בין כל הנושאים עשינו סימולציה כהכנה לראיון עבודה, הן דיברו שם על החששות והפחדים מפני ראיונות. דיברו גם על החשש מפני התחלת עבודה במקום חדש.
הן תיארו מצבים שכל מי שאי פעם חיפש עבודה ככל הנראה נתקל בהם -
חיפוש משרה רצויה ומתאימה
הגשת מועמדות
שיחה טלפונית
ראיון עבודה
לכאורה - תיאור לקוני של שלבים בדרך לעבודה נכספת, אבל בין השורות מסתתים חששות רבים.
כשאנחנו מפחדים, חוששים, מפני הלא נודע, אנחנו בעצם בונים לעצמנו סיפור שלם, עלילה מפותלת וגדולה, שלעיתים בינה ובין המציאות אין ולא כלום.
לפעמים יש והפחד הוא לכאורה רציונלי, אבל אם נחשוב על זה שנייה - הוא לא רציונלי, משום שהמצב המתואר בראשינו הוא עדיין לא אמיתי!!
כשמתאמנות מתארות בפני חזון לחיים שלהן, אנחנו מייצרות לחזון הזה אחיזות במציאות - פריטה למשימות קטנות אשר בסופו של דבר יובילו להגשמתו, או לפחות ייצרו דרך וכיוון.
כאשר אנו מגיעות לשלב איתור החסמים בדרך, כמעט תמיד יוצא שאנו מאתרות יחד פחד:
פחד ממה יגידו
פחד מהצלחה
פחד מכישלון
פחד מאיבוד שליטה
על מנת "לנצח" את המפלצות של הפחדים האלו, אני מחליטה להסתכל למפלצת בלבן של העיניים. אנחנו מתארות את המצב הכי גרוע שיכול להיות (במקרה של התלמידות בקורס: מראיין מתנשא, לא יודעת מה לענות, לא מתקבלת לעבודה, תחושת כישלון), ואז מפרקות אותו לשלב שלב על מנת להכין את המתאמנת היטב ולהתגבר על השלבים.
המוכנות והידיעה לרוב ינצחו את הפחד.
מצבים לא נעימים יותר או פחות ילוו את כולנו כל חיינו, והפחד גם הוא ילווה אותנו. על מנת למסמס אותו אין לנו ברירה אלא לחשוב איך נתגבר, וכאשר יש לנו את "תוכנית ב'" למקרי שיבושים, כבר אין פחד - יש מטרה ומשימה - והן - הרבה פחות מפחידות.
ומשפט נחמד שקראתי:
"הפחד לגמרי תלוי בך על מנת לשרוד..."
הן תיארו מצבים שכל מי שאי פעם חיפש עבודה ככל הנראה נתקל בהם -
חיפוש משרה רצויה ומתאימה
הגשת מועמדות
שיחה טלפונית
ראיון עבודה
לכאורה - תיאור לקוני של שלבים בדרך לעבודה נכספת, אבל בין השורות מסתתים חששות רבים.
כשאנחנו מפחדים, חוששים, מפני הלא נודע, אנחנו בעצם בונים לעצמנו סיפור שלם, עלילה מפותלת וגדולה, שלעיתים בינה ובין המציאות אין ולא כלום.
לפעמים יש והפחד הוא לכאורה רציונלי, אבל אם נחשוב על זה שנייה - הוא לא רציונלי, משום שהמצב המתואר בראשינו הוא עדיין לא אמיתי!!
כשמתאמנות מתארות בפני חזון לחיים שלהן, אנחנו מייצרות לחזון הזה אחיזות במציאות - פריטה למשימות קטנות אשר בסופו של דבר יובילו להגשמתו, או לפחות ייצרו דרך וכיוון.
כאשר אנו מגיעות לשלב איתור החסמים בדרך, כמעט תמיד יוצא שאנו מאתרות יחד פחד:
פחד ממה יגידו
פחד מהצלחה
פחד מכישלון
פחד מאיבוד שליטה
על מנת "לנצח" את המפלצות של הפחדים האלו, אני מחליטה להסתכל למפלצת בלבן של העיניים. אנחנו מתארות את המצב הכי גרוע שיכול להיות (במקרה של התלמידות בקורס: מראיין מתנשא, לא יודעת מה לענות, לא מתקבלת לעבודה, תחושת כישלון), ואז מפרקות אותו לשלב שלב על מנת להכין את המתאמנת היטב ולהתגבר על השלבים.
המוכנות והידיעה לרוב ינצחו את הפחד.
מצבים לא נעימים יותר או פחות ילוו את כולנו כל חיינו, והפחד גם הוא ילווה אותנו. על מנת למסמס אותו אין לנו ברירה אלא לחשוב איך נתגבר, וכאשר יש לנו את "תוכנית ב'" למקרי שיבושים, כבר אין פחד - יש מטרה ומשימה - והן - הרבה פחות מפחידות.
ומשפט נחמד שקראתי:
"הפחד לגמרי תלוי בך על מנת לשרוד..."
