יום שישי, 22 במאי 2015

להגיד "כן!" ו...לעוף על החיים!

בשבוע שעבר כתבתי על החשיבות של לדעת להגיד "לא", והכבוד שבאמירת "לא" כלפי אחרים וכלפי עצמי, גם כאשר ישנה אי נעימות בהתחלה.
היום החלטתי לאזן את ה"לא" ב"כן".
לפני אי -אילו שנים לקחתי חלק במשלחת של הסוכנות היהודית למחנות קיץ בארה"ב. לפני הטיסה ריכזו את כלל השליחים לסמינר בן חמישה ימים. השעות הראשונות בסמינר זכורות לי כסיוט מתמשך. הרבה שירים בקול רם (מדי), הרבה מוזיקה שנשמעה לי ילדותית (מדי) עם תנועות מטופשות (למדי).
כל כמה דקות הקול הפנימי שלי אמר לי "לכי כבר הביתה!! מה את עושה במקום הנוראי הזה?!" וכל מי שיש בו טיפת ציניות, ותאמינו לי שבי יש גלונים שלמים של ציניות, יבין על מה אני מדברת...
למזלי, לא היה לי רכב באותם ימים, והמשמעות של לעזוב באמצע היתה לנדוד באוטובוסים כשלוש שעות עם תיק גדול (מדי!) בחום אימים. אז נשארתי (רק לבינתיים, בערב אני עפה!!!).

ואז קרה דבר מטורף - התחילו פעילויות הכרות, וגיליתי שלפחות חצי מהאנשים, שרובם נראו ממש בסדר, לא כמו השרוטים על הבמה, מרגישים כמוני!!! לקצר את הסיפור - נשארתי בסמינר, נסעתי לשליחות, הכי נהניתי בעולם, חזרתי וטסתי שוב.

האמריקאים ה"אלה" הצליחו למוסס בי הרבה חומות של ציניות ולבנות במקומן ארמונות של שמחה, אמיתית, לא מעושה. פגשתי מבוגרים עם הנפש הכי צעירה שיש, שיודעים ליהנות מהלב. דבר שלפעמים אנחנו שוכחים לעשות.

החוויה הזו, יחד עם כמה שבטח יצוצו בפוסטים הבאים, לימדה אותי להשתדל להגיד כן. תסתכלו מסביבכם: מי חי יותר טוב? מי יותר מאושר? מי חווה יותר חוויות ולומד יותר על עצמו?
 אנשי ה"לא, לא חושבת שזה בשבילי" או "לא, זה נשמע לי משעמם/מוזר/מביך"
או
אנשי ה"כן, אני באה!" "כן, ממילא לא תכננתי כלום" "אני הולך לבד, נשמע לי אחלה"

כשאמרתי כן, גיליתי שזה מניע אותי להגיע למקומות שאולי לא הייתי מגיעה אליהם אם הייתי חושבת פעמיים, לחוויות מעניינות והכי חשוב - לפגישות עם אנשים. ודבר אחד שלמדתי בחיי - פגישות עם אנשים תמיד תמיד מובילות לעשייה, להתקדמות.

המציאות גם טפחה על פניי כשאמרתי כן - לעיתים בזבוז זמן, לעיתים שעמום, אכזבה. אבל החוויות הטובות היו שוות לאין ערוך.
אני עדיין עובדת על עצמי להגיד אינסטנקטיבית "כן". אני אוהבת להישאר בבית, יותר קל מאשר לקום, להתלבש,
(בשנים האחרונות גם להתנייד עם פעוט - מה שכרוך ב-ה-ת-א-ר-ג-נ-ו-ת) ולהשקיע מאמץ. המניע שלי הוא ההסתכלות מעבר - הידיעה שכנראה המאמץ ישתלם.

רציתי להזמין אתכם לאתגר ה"כן" - נסו להגיד השבוע 3 פעמים "כן" על דברים שאינסטנקטיבית הייתם אומרים "לא", איך היתה ההרגשה? מה זה עשה לצד השני?

בהצלחה!!

ו... חג שבועות שמח :)

2 comments:

OWG אמר/ה...

וביננו, הרבה פעמים ה"לא" נובע גם מהפחד. הפחד מהלא נודע. הפחד מהיציאה מהשטח הבטוח. אז דנה, את צודקת, בלהגיד כן, יש סיכון אך הסיכוי, הסיכוי הוא שצריך להניע.

ומה שהכי אהבתי בפוסט הוא השיתוף בחוויה אישית.

דנה גור-ארי אמר/ה...

תודה רבה על הפידבק,איזה כיף שהתגובה הראשונה ממך, אמא!