לשנות מסלול מחדש..

בעקבות הפוסט מאתמול, אני מתחילה לענות על שאלות שעלו מהעוקבים בדף.
את הפוסט הזה אקדיש לשרה חוף, ששאלה:
בדיוק סיימתי לימודים באמצע, בתחום שחשבתי שהוא המקצוע לחיים, זה לא הסתדר. אני מחפשת כיוון חדש. אני כרגע בתחום החינוך אבל בתפקיד של ליווי (כמו ייעוץ) ולא ממש מורה. אני טובה ביצירת קשר ואוהבת בני אדם, מתעניינת בנושאים שקשורים לזכויות נשים ולזכויות אדם בפרט, יש לך כיוון???

הי שרה, דבר ראשון שאכתוב לך הוא: תודי על מזלך הטוב.

אני בטוחה שקודם להפסקת הלימודים היית במצב של אי וודאות, חוסר החלטיות וכו'.
כאשר כבר יש וודאות, וכבר יש "אבל" על הפסקת הלימודים, ניתן לשים את הדברים מאחור ולהתחיל לחשוב קדימה, מה עושים עכשיו?


1. לכתוב בפירוט רב ככל שניתן את החלום שלך.

איפה שרה תהיה בעוד חמש שנים?
תתפרעי!! בלי מגבלות של כסף, גאוגרפיה, פחדים וכו' (מזמינה אותך לשלוח אלי בהודעה לדף את החלום - לא אגלה לאיש!).

2. לערוך רשימה 

של כל העבודות שעשית בתחום החינוך, הליווי, זכויות האדם - וכל הנושאים שמעניינים אותך.

תהיה לך רשימה (ארוכה או קצרה) של תפקידים.

3. לפרט

לפרט ככל שניתן את המשימות שביצעת בכל תפקיד ותחלקי את המשימות לכאלו שאהבת לעשות (ממש אהבת, בשבילן קמת בבוקר לעבודה) וכאלו שלא.

4. הרשימה של "אהבתי" היא התשוקות שלך

תחברי את התשוקות שלך עם החלום המפורט שכתבת, תראי אם הם תואמים, ואם הכל אכן מתואם עם החוזקות שציינת בשאלה? כנראה שכן...

5. צאי החוצה!

חפשי באתרים כמו "שתיל" או תנועות לזכויות אדם, עמותות חינוכיות - אנשים שעובדים במה שנראה לך מעניין, ובעיקר - כאלו שעובדים במה שהחזון שלך מדבר עליו (שרה בעוד 5 שנים).
בשלב הראשון - צרפי אנשים כאלו לפייסבוק, עקבי אחרי הפעילות שלהם, זו דרך להתחיל ליצור קשרים בתחום.

הציגי את עצמך, ספרי על החלום שלך ועל התשוקה שלך, ואם הם יודעים על מקומות שמחפשים אנשים כמוך.

6. הצטרפי לקבוצות של אנשים

קבוצות בפייסבוק בעלות עניין משותף בנושאים הנ"ל. הציגי שם את עצמך, והתחילי ליצור קשרים.

בהצלחה!!!

איך להחליט החלטות?

נגה הגיעה אליי לאימון לזוגיות (כמו שאמרה "גם לסבתות מגיעה אהבה" ואני הראשונה שמפרגנת). המפגשים שלי עם המתאמנים מתחילים תמיד בשיחת "מה נשמע?" קצרה. פעמים רבות הסיטואציה שמתוארת במיני-שיחה הזו, עוזרת לי לדייק מאפיינים אחרים וסיטואציות שעולות בנושא האימון עצמו. בשיחת ה"מה נשמע" האחרונה עם נגה היא סיפרה לי שהיא "חייבת" לשפץ את האמבטיה בבית ואין לה כוח להיכנס לזה. באיזה מצב האמבטיה? שאלתי. "בסדר גמור. הבית לא כל כך ישן, המרצפות נראות מצוין, הקרמיקה במקום, ואני מאוד שומרת על התחזוקה. אני פשוט כבר שנתיים חושבת על השיפוץ ולא עושה כלום" ענתה. "בעוד עשר שנים תוכלי לחיות עם האמבטיה ככה?" שאלתי. "לא! מה פתאום?!" נבהלה. "חמש שנים?" "גם לא! דנה, לאן את חותרת??" "ומה עם עוד שנה?" "עוד שנה נראה לי שכן. עומדת להיוולד לי נכדה, אני רוצה גם להחליף אוטו. זה באמת יוצא צפוף עם השיפוץ, להתחיל לתכנן שיפוץ עוד שנה נשמע לי אידיאלי. זהו. החלטתי! וואו. משחרר..." לפעמים, כשאנחנו עומדים בפני פרוייקט חשוב, קשה לקבל החלטה על מתי לעשות אותו. לפעמים זה שינוי שיגזול מאיתנו אנרגיות אינסופיות, לפעמים זו החלטה שתהפוך את כל החיים כמו – מעבר דירה או החלפת עבודה. כשעצם ההחלטה על השינוי קשה יותר מהמצב הקיים, וכאשר המצב הקיים הוא טוב בסה"כ, והישארות בו לא גוררת תקיעות או סטרס והיא לא באה מתוך עצלנות, אלא מתוך התחשבות בנסיבות, וניתן לדחות אותה – לפעמים זה הדבר הנכון. הדבר החשוב הוא האקטיביות שלנו בקבלת ההחלטה הזו, והידיעה שהתועלת שנפיק מההחלטה לדחות את המעשה – משתלמת. כלי מדהים שאני משתמשת בו לקבלת החלטות הוא כתיבה חזונית. תיאור מדויק בזמן הווה של חיי בעתיד, בצורה אוטופית, ללא חסמים, ואחרי קבלת החלטה על עשייה. מה קורה בעוד 3/4/5 שנים אם אני מחליטה לבצע עכשיו את המעשה, ותיאור באותו הזמן אם ההחלטה נדחית. אם שני התיאורים ממלאים אותי סיפוק באותה המידה – אני יודעת שהדחייה אפשרית. אם אני לא שלמה עם אחד מהם – אני מבינה שזו החלטה לא נכונה לי, ושאני פועלת מתוך פחד - עליי להתחיל בעשייה וכך להתגבר עליו. בהצלחה!!

איך להפסיק לפחד מהפחד

השבוע נפגשתי עם קבוצה של תלמידות שלי בקורס הכנה לעולם העבודה. בין כל הנושאים עשינו סימולציה כהכנה לראיון עבודה, הן דיברו שם על החששות והפחדים מפני ראיונות. דיברו גם על החשש מפני התחלת עבודה במקום חדש.
הן תיארו מצבים שכל מי שאי פעם חיפש עבודה ככל הנראה נתקל בהם - 
חיפוש משרה רצויה ומתאימה
הגשת מועמדות
שיחה טלפונית
ראיון עבודה
לכאורה - תיאור לקוני של שלבים בדרך לעבודה נכספת, אבל בין השורות מסתתים חששות רבים. 
כשאנחנו מפחדים, חוששים, מפני הלא נודע, אנחנו בעצם בונים לעצמנו סיפור שלם, עלילה מפותלת וגדולה, שלעיתים בינה ובין המציאות אין ולא כלום. 
לפעמים יש והפחד הוא לכאורה רציונלי, אבל אם נחשוב על זה שנייה - הוא לא רציונלי, משום שהמצב המתואר בראשינו הוא עדיין לא אמיתי!!
כשמתאמנות מתארות בפני חזון לחיים שלהן, אנחנו מייצרות לחזון הזה אחיזות במציאות - פריטה למשימות קטנות אשר בסופו של דבר יובילו להגשמתו, או לפחות ייצרו דרך וכיוון.
כאשר אנו מגיעות לשלב איתור החסמים בדרך, כמעט תמיד יוצא שאנו מאתרות יחד פחד:
פחד ממה יגידו
פחד מהצלחה
פחד מכישלון
פחד מאיבוד שליטה


על מנת "לנצח" את המפלצות של הפחדים האלו, אני מחליטה להסתכל למפלצת בלבן של העיניים. אנחנו מתארות את המצב הכי גרוע שיכול להיות (במקרה של התלמידות בקורס: מראיין מתנשא, לא יודעת מה לענות, לא מתקבלת לעבודה, תחושת כישלון), ואז מפרקות אותו לשלב שלב על מנת להכין את המתאמנת היטב ולהתגבר על השלבים.
המוכנות והידיעה לרוב ינצחו את הפחד.
מצבים לא נעימים יותר או פחות ילוו את כולנו כל חיינו, והפחד גם הוא ילווה אותנו. על מנת למסמס אותו אין לנו ברירה אלא לחשוב איך נתגבר, וכאשר יש לנו את "תוכנית ב'" למקרי שיבושים, כבר אין פחד - יש מטרה ומשימה - והן - הרבה פחות מפחידות.

ומשפט נחמד שקראתי:
"הפחד לגמרי תלוי בך על מנת לשרוד..."

פגישת מחזור והרהורים על עשייה

בואו נדבר על הפחד לעשות.
בכל אחד מאיתנו מקנן הספק, לפני שרעיון שלנו יוצא החוצה -
מה אם?
מה אם זה טפשי מדי?
מה אם זה גולמי מדי?
זה עדיין לא מלוטש.
הרעיון לא מדויק.
זה עדיין לא נראה טוב.
ומחכים. לרגע שהכל יהיה מושלם ואז...
היום למדתי (שוב) שאין רגע מושלם.
ארגנתי יחד עם שלושה מבני הכיתה שלי בתיכון, פגישת מחזור. דנה השנייה, שליוותה אותי מתחילתו של הרעיון, מיד אמרה - נקבע תאריך ונתחיל לעבוד.
חשיבה תוצאתית קלאסית.
יש מטרה, יש חזון ואליו נשאף.
מה שהספקנו עד היום בבוקר - זה מה שהיה. פרפקציוניסט היה אומר - התכנית לא מלאה, החשיבה ראשונית מדי, זה לא מהוקצע (הרי אפשר לשכור חברת הפקות לעניינים מעין אלו).
אבל היינו ממוקדות בכמה מטרות עיקריות -  שכולם ירגישו בנוח, שתהיה אווירה טובה (מוזיקה, אוכל וכו'), ושהתקציב יהיה צנוע.

המפגש יצא לפועל ממש הבוקר, התעוררתי בהתרגשות גדולה ובחשש - אולי שכחנו פרט? מה אם לא יהנו ממה שתכננו?

לבסוף - הצליח מעל ומעבר למצופה, הבנתי שלא עניין אף אחד אם עשינו מספיק או לא. כולם נהנו מעצם העשייה והמאמץ שלנו. ואותו העריכו.

כשקיבלתי את ההסמכה באימון פחדתי מאוד לצאת "החוצה". מי אני, חסרת הניסיון, שתקרא לעצמה "מאמנת"?
ואז אמרה לי דורית, המאמנת שלי, את חייבת לקפוץ למים ולעשות!!
נכון, ההתחלה לפעמים תצלע, את תטעי, אולי אפילו טעות ענקית. אבל תעשי!! ותעשי הרבה.
רק ככה תהיי מצויינת.
שנה וקצת ועשרות מתאמנים אחרי - היציאה שלי לאור מוקדם היתה הצעד החכם ביותר שעשיתי. בלי אתר מתוחכם, ואפילו בלי לוגו מפוצץ - רכשתי ניסיון רב כי אימנתי כל מי שפנה אליי.
התייחסתי לתקופה הזו כלמידה אחת גדולה, והמטרה היתה כמותית, בידיעה שככל שארכוש ניסיון רב יותר אהיה מאמנת טובה יותר.
בספרו של מלקולם גלדוול "מצויינים" כתוב שכדי להצטיין בדבר מה צריך 10000 שעות תרגול של הדבר, בכל דרך אפשרית.
אני בדרך לשם.... ואתם?

לדבר כדי שיקשיבו - עם סרטון אורח בבלוג

השבוע ניהלתי כמה שיחות עם אנשים קרובים, שיחות כאלו שהצריכו גילוי לב אמיתי, כזה שחושף גם דברים לא פשוטים. למזלי, אני מוקפת בחיי באנשים טובים מלאי כוונות טובות, ולכן הצלחנו לנהל שיחות טובות, שהפיקו מתוכן הבנה אמיתית והסכמה משותפת - גם כשהסכמנו על לא להסכים.
אחד הכלים החזקים אליהם נחשפתי בשנים האחרונות הוא התקשורת המקרבת. ניתן להתקל בה ברשת גם כ"תקשורת לא-אלימה" "Non-Violent Communication - NVC", זו טכניקה או תורת יחסים שפותחה ע"י מרשל רוזנברג.
בבסיס השיטה - הקשבה אמיתית לצד השני וניסיון כן ואמיתי להקשיב לרגשותיו ולדבריו, בצורה נקייה.

אני לא אכביר במילים, רק אוסיף שכאשר אני עושה שימוש נכון בשיטה, מתעוררת בי הרבה יותר אמפתיה והרבה פחות תוקפנות כלפי הצד השני במקרי אי- הסכמות רציניים.
אני מצרפת כאן סרטון קצר המדגים, לדעתי, באופן פשוט וברור איך זה עובד:

 בהצלחה, הקשבה ושבת שלום!

להגיד "כן!" ו...לעוף על החיים!

בשבוע שעבר כתבתי על החשיבות של לדעת להגיד "לא", והכבוד שבאמירת "לא" כלפי אחרים וכלפי עצמי, גם כאשר ישנה אי נעימות בהתחלה.
היום החלטתי לאזן את ה"לא" ב"כן".
לפני אי -אילו שנים לקחתי חלק במשלחת של הסוכנות היהודית למחנות קיץ בארה"ב. לפני הטיסה ריכזו את כלל השליחים לסמינר בן חמישה ימים. השעות הראשונות בסמינר זכורות לי כסיוט מתמשך. הרבה שירים בקול רם (מדי), הרבה מוזיקה שנשמעה לי ילדותית (מדי) עם תנועות מטופשות (למדי).
כל כמה דקות הקול הפנימי שלי אמר לי "לכי כבר הביתה!! מה את עושה במקום הנוראי הזה?!" וכל מי שיש בו טיפת ציניות, ותאמינו לי שבי יש גלונים שלמים של ציניות, יבין על מה אני מדברת...
למזלי, לא היה לי רכב באותם ימים, והמשמעות של לעזוב באמצע היתה לנדוד באוטובוסים כשלוש שעות עם תיק גדול (מדי!) בחום אימים. אז נשארתי (רק לבינתיים, בערב אני עפה!!!).

ואז קרה דבר מטורף - התחילו פעילויות הכרות, וגיליתי שלפחות חצי מהאנשים, שרובם נראו ממש בסדר, לא כמו השרוטים על הבמה, מרגישים כמוני!!! לקצר את הסיפור - נשארתי בסמינר, נסעתי לשליחות, הכי נהניתי בעולם, חזרתי וטסתי שוב.

האמריקאים ה"אלה" הצליחו למוסס בי הרבה חומות של ציניות ולבנות במקומן ארמונות של שמחה, אמיתית, לא מעושה. פגשתי מבוגרים עם הנפש הכי צעירה שיש, שיודעים ליהנות מהלב. דבר שלפעמים אנחנו שוכחים לעשות.

החוויה הזו, יחד עם כמה שבטח יצוצו בפוסטים הבאים, לימדה אותי להשתדל להגיד כן. תסתכלו מסביבכם: מי חי יותר טוב? מי יותר מאושר? מי חווה יותר חוויות ולומד יותר על עצמו?
 אנשי ה"לא, לא חושבת שזה בשבילי" או "לא, זה נשמע לי משעמם/מוזר/מביך"
או
אנשי ה"כן, אני באה!" "כן, ממילא לא תכננתי כלום" "אני הולך לבד, נשמע לי אחלה"

כשאמרתי כן, גיליתי שזה מניע אותי להגיע למקומות שאולי לא הייתי מגיעה אליהם אם הייתי חושבת פעמיים, לחוויות מעניינות והכי חשוב - לפגישות עם אנשים. ודבר אחד שלמדתי בחיי - פגישות עם אנשים תמיד תמיד מובילות לעשייה, להתקדמות.

המציאות גם טפחה על פניי כשאמרתי כן - לעיתים בזבוז זמן, לעיתים שעמום, אכזבה. אבל החוויות הטובות היו שוות לאין ערוך.
אני עדיין עובדת על עצמי להגיד אינסטנקטיבית "כן". אני אוהבת להישאר בבית, יותר קל מאשר לקום, להתלבש,
(בשנים האחרונות גם להתנייד עם פעוט - מה שכרוך ב-ה-ת-א-ר-ג-נ-ו-ת) ולהשקיע מאמץ. המניע שלי הוא ההסתכלות מעבר - הידיעה שכנראה המאמץ ישתלם.

רציתי להזמין אתכם לאתגר ה"כן" - נסו להגיד השבוע 3 פעמים "כן" על דברים שאינסטנקטיבית הייתם אומרים "לא", איך היתה ההרגשה? מה זה עשה לצד השני?

בהצלחה!!

ו... חג שבועות שמח :)

כללי יסוד שלי למציאת זוגיות, או: איך פגשתי את אהבת חיי?

איך מצאתי את האחד בתוך מבוך הבליינד דייטים??

זה פוסט ארוך מאוד ומפורט, חלקו הופיע בעמוד שלי בעבר. למי שרוצה תכל'ס - תגללו למטה - ריכזתי הכל ברשימה (תכל'ס - זה כנראה מה שאני הייתי עושה , אבל תקראו - אתן כבר פה ;)

כשאני אומרת לנשים שמגיעות לאימון למציאת זוגיות, שאני מכירה את המקום שהן נמצאות בו, את המקום הזה שאת כבר מנסה לדמיין את חייך לבד, וכבר כמעט נואשת מכל הדייטים והשידוכים האלה – הן נראות ספקניות, לא ממש מאמינות ורוצות לשמוע עוד.
אז זה הסיפור האישי שלי:
אני אתחיל מהסוף – בגיל 27 וארבעה חודשים פגשתי את בחיר ליבי. אנחנו ביחד כבר חמש שנים, מגדלים את בננו המתוק (באמת!! נשבעת!) העונה לשם עמית, מתכננים שבט גדול ושמח, ובעיקר – מנסים לגרום למערכת הזוגית שלנו לעבוד הכי טוב שאנחנו יודעים.
בגיל 27 ושלושה חודשים הגעתי למצב בו אני כבר לא מאמינה שהוא יגיע, לא מבינה מה לא עשיתי נכון ואיך בגילי "המופלג" אני עדיין לא נמצאת אפילו בסוג של קשר.
הייתי רשומה בשלושה אתרי הכרויות, מאות בליינד דייטים וסתם דייטים היו מאחורי, כל הזמן הציעו לשדך לי "בחור מקסים" והיה לי ניסיון עשיר בקשרים שבעיקר שרטו אותי והפכו אותי לצינית, חדת לשון ולא ממש בררנית במילים.
היה את ו' – שהשאיר אותי פצועה אחרי קשר ארוך והרסני, היה את י' – שבמשך 4 (!) שנים לא החליט אם הוא בנוי לקשר או לא, ולכן היה יוצר קשר בכל פעם שהיה רווק (ללא עניין אם אני תפוסה או לא), היה את א' – שאחרי דייט וקצת כבר ערך פגישה בין ההורים עם הצהרה קבל עם ועדה – שהוא מצא את האחת ואנחנו מתחתנים... ובין לבין אותיות האהו"י הנ"ל, היו עוד כמה כוכבים שהפציעו בשמיי לרגע קל וכבו כלעומת שבאו.
אז מה נשתנה כשפגשתי את שחר?
אחרי שיחות עם חברות, קריאה של ספרים שונים ומשונים, ובעיקר – החלטה על שינוי בגישה, התחלתי ליישם בחיי מספר כללים:

האחד – אני לא מחכה יותר לאף אחד! אני סמוכה ובטוחה שהוא יגיע, ולכן כל מי שמשדר מסר אחר ממה שאני מחפשת, הוא כנראה לא האחד. הפסקתי להתעסק כל היום בתכנון הדייט הבא, ופשוט מילאתי את שעות הפנאי ביציאה עם חברות, סופי שבוע של בילויים וטיולים, עיסוק בתחביבים, לימודים שונים ועוד. ככה לא היה לי זמן להתעסק ב"האם הוא התקשר?" אם הוא התקשר לקבוע דייט באותו הערב – יצאתי אתו רק אם לא היו לי תכניות קודמות. בחור רציני יבין ויתחשב וינסה לקבוע מועד אחר.

השני - התחלתי להקשיב למה שהדייטים שלי אמרו לי. למשל: כשבחור אמר "אני לא בטוח שאני מחפש משהו רציני" הבנתי את זה פשוטו כמשמעו ונפרדנו לשלום. למה ככה? כי אני כן בטוחה שאני רוצה קשר רציני ולא באתי לחנך או "לביית" אף אחד.

השלישי - כשבחור הדגים במעשים הפוך ממה שאמר במילים – זו הייתה הוכחה אולטימטיבית – למשל – איחר לדייט ברבע שעה בלי להודיע, לא התקשר ימים ארוכים או לא טרח לענות להודעות בתירוצים שונים – הוצאתי אותו מחיי. לא חיפשתי תירוצים בשבילו...

הרביעי – ניסיתי לסנן את הביקורתיות שלי. הבנתי לאט לאט שאין בחור מושלם, ולכן כל מי שיצאתי אתו, סימנתי בראשי "כן" "לא" או "אולי". במידה והצד השני גם היה מעוניין בדייט נוסף, עם כל מי שהיה "כן" או "אולי" יצאתי לדייט שני. הפסקתי לחשוב שרק מי שהיה מושלם בדייט בראשון ראוי לצ'אנס נוסף. כמו כן, התחלתי לחייך כל הזמן בדייטים, להיות נחמדה וקלילה כמו שאני יודעת, ולהשאיר את החזות הבוחנת והביצ'ית בבית. זה לא הגיע לאף בחור שאתנהג בציניות. וזה לא מנומס!! כשבחור שידר ציניות וחוסר רצון להיות שם – סיימתי את הדייט. רציתי יחס כמו שהאמנתי שמגיע לי.

יישמתי את כל הכללים שלי, וראיתי שאני מתחילה לצאת עם בחורים שיותר ויותר פוגשים את הערכים שלי, ואת הדימוי של מי שאני רוצה לחיות לצדו. אבל הוא עדיין לא הגיע. יישמתי כלל חדש – לא קובעת דייטים מראש עם יותר מבחור אחד. אולי זה טריוויאלי לרובכן, אבל בעיניי הייתי צריכה להיפגש עם כמה שיותר בכמה שפחות זמן. שמתי לזה סוף. החלטתי לצאת לדייט שני עם בחור? מבחינתי הוא אקסקלוסיבי. וזהו.

ואז עשיתי עוד צעד – שילמתי כסף על כרטיס באתר. זה סימל בעיניי כוונה אמיתית ורצינית. לא היה לי המון כסף לבזבז ולכן לא יכולתי להרשות לעצמי הרבה חודשים של מנוי באתר. פגשתי שם את שחר (שהתברר מהר מאוד שניסו לשדך בינינו שנה קודם לכן ולא נפגשנו), גם עליו יישמתי את כל הכללים שלי, ואת הסיפור שלנו – אשמור לפוסט אחר.... 

ואלו ההמלצות שלי בקצרה. אחרי מחקר לא קטן ונסיונות על חברות ומתאמנות - זה עובד (תנסו, מה יכול להיות?):

1. לחיות חיים מלאים, מעניינים, עם עולם משל עצמי, תחביבים וכו'. אם יוצאים גם דייטים בין לבין - סבבה. לא לחיות את החיים מדיייט לדייט.

2. רוב הגברים לא מסתבכים עם מסרים. צריך להקשיב להם. "לא בנוי לקשר רציני" זה ממש ככה. לכן אין סיבה לנסות לבנות אותו לקשר איתי.

3. הכוונה האמיתית מתבטאת במעשים ולא במילים. לכן כשההתנהגות כלפיי מזלזלת (איחורים, התעלמויות...), שום תירוץ לא צריך לספק אותי.

4. לסנן ביקורתיות יתר ולתת צ'אנס נוסף גם לבחורים שהם "אולי" מתאימים, וובהתאמה - להיות יותר חיייכנית וחיובית בדייטים.

5. לשלם לאתר מהימן וטוב ששווה את זה!!

שיהיה באהבה!

משהו קטן שרציתי לחלוק

זה ישמע לכם יומרני, אולי קצת הזוי ולא מחובר למציאות.אבל כבר התחלתם לקרוא - אז תנו לי שנייה:אני יודעת ללמד אנשים להגשים...

Posted by ‎אימון אישי וזוגי - דנה גור ארי‎ on Tuesday, 19 May 2015

החשיבות של ה"לא"

הפוסט הזה נולד ממקום של מחשבות על השבוע שהיה. על פניו - שבוע מוצלח, עם הישגים שאני גאה בהם. שכללתי יכולות אימוניות ושיווקיות, היו לי השגים מקצועיים נאים ואפילו הספקתי להקדיש זמן למשפחה.
אבל מה שתפס לי הרבה זמן חשיבה הוא התנהלות שהיתה לי וההבנה של העוצמה החיובית שב"לא".
אני וinnerjoy פותחות קורס חדש וחדשני ראשון.
אחת המשתתפות הותיקות שלנו בקורסים הביעה נכונות להירשם.
במשך ימים ארוכים היא אמרה וסימסה שהנה, היא נרשמת, עכשיו, עוד דקה, עוד שנייה וכו'.
אחרי כמה טיזרים כאלה הבנתי שאין לי מה לשמור לה מקום וזהו.
אם מלכתחילה היתה אומרת לא, או אפילו בהמשך, היו נחסכות לי דקות יקרות של שיחה ושל בירורים אם לשמור מקום או לא, היה נחסך לי תסכול ואפילו קצת כעס, למען האמת.
למזלי הרווחתי למידה, שיעור בהתנהלות מול לקוחות ופוסט :)
אני משתדלת בדרך כלל להיות ישרה עם עצמי ואחרים וכשדברים לא מתאימים, לחסוך את סאגת אי הנעימות ולומר את ה"לא" כבר כשאני בטוחה בו.
לפני עידן ועידנים, כשיצאתי לדייטים, תמיד הערכתי את הג'נטלמנים שסימסו בנימוס "היה נחמד אבל לא", על פני אלו שנעלמו, או גרוע מכך - יצאו לדייט נוסף בשביל הנימוס...
השתדלתי (למעט במקרים קיצוניים - אבל זה לפוסט אחר...) לנהוג כך בעצמי כלפי אחרים.
לא נעים ונוח לומר "לא", זה עלול ליצור עלינו רושם מרוחק, מתנשא.
אבל צריך לקחת את הסיכון ולהיות אמיתיים וישרים עם עצמינו ואחרים, רוב האנשים מעריכים כנות, ועוד יותר - מעריכים חד משמעיות ובהירות.
ומישהי חכמה במיוחד אמרה לי השבוע: עדיף אסון קטן על פני טרגדיה מתמשכת....

מה זה מאמנת אישית?

זה פוסט שמטרתו היא אחת - לחסוך לכם, המתאמנים הפוטנציאליים, שיטוט באינטרנט, שיחות טלפון מייגעות ושמיעת עצות או רעיונות ממי שלא באמת יש לו מושג.
מה הוא אימון אישי? מה היא מאמנת אישית? מי יפיק את המירב מאימון? איך מתנהל תהליך האימון?

אימון אישי הוא מקצוע יחסית חדש בשוק, הוא מורכב מכלים מעולמות שונים כמו מנהל עסקים, פסיכולוגיה, ספורט, שיווק ועוד.
מטרת האימון האישי היא אחת: השגת אושר.
זה נשמע ענק, יומרני, אולי ניו אייג'י ואמורפי. אני אסביר - 
מאמנת אישית טובה ומנוסה תאתר את הצורך המרכזי והאמיתי של המתאמן. כאשר הצורך הזה יתמלא המתאמן יהיה מאושר.
לכן כסף, למשל, הוא לא צורך מרכזי, הוא אמצעי להשגת הצורך.
כסף נותן אפשרות לצמיחה שתתן אושר / כסף מספק ביטחון שייתן אושר וכו'.

מאמנת הופכת את המטרה להשגת אושר לפרקטית ומציאותית, וממקדת את המתאמן במטרה הלקוחה מתחום חיים אחד בלבד, בהנחה שאדם יכול להתמקד במטרה אחת בכל פעם, ולאחר שתושג הוא יקבל כלים שישמשו אותו להשגת מטרות נוספות בעצמו.

האימון פורט את המטרות הגדולות למשימות קטנות ויומיומיות, מחזק את היכולות והחוזקות של המתאמן ושם את הזרקור על החיובי, מתוך תפיסה שהעצמת הטוב באדם תביא לתוצאה מצויינת. עם זאת, ישנה התייחסות מסויימת לחסמים ולפעולות שלא שירתו או משרתות את המטרות - על מנת להביא את החסמים למודעות ולרכוש כלים להתגבר עליהם. 

האימון נעשה באמצעות תרגול של פעולות שנועדו לצאת בהדרגה מאזור הנוחות באם הוא לא משרת את המטרה המבוקשת, באמצעות שאילת שאלות רבות מצד המאמנת ובהתאמה - שיקוף של התנהגות המתאמן לצורך למידה.

אימון אישי "קלאסי" אורך 10-12 פגישות בנות שעה בערך, אך כל מאמנת לאחר שרכשה ניסיון, מאמצת לעצמה את המתודיקה המתאימה ביותר לה ולמתאמן. 

אני, למשל, מקדישה לתהליך אימון בדר"כ עד 6 (לפעמים אפילו 4) פגישות בנות שעתיים-שלוש בהן אנחנו עובדים לעומק ומתנסים בסיטואציות תוך כדי פגישה, וכך התהליך נעשה מאוד משמעותי ומעמיק כבר אחרי פגישה או שתיים. כמו כן, יש נכונות מצד המתאמנים לבצע פעולות מאתגרות יותר בזמן יחסית קצר.


מאמנת אישית מוסמכת לאחר 132 שעות אקדמיות וכן שני אימוני פרקטיקום לפחות, שפוקחו על ידי מאמנים מנוסים (סופרווויזרים).

מי מתאים לתהליך אימון?
כל אחד בעיקרון. חשוב שתהיה פתיחות לשמוע תפיסה וחומר חדש, לעיתים דברים שזרים לאוזן. רובינו גדלנו על תפיסה תהליכית, קודם נסיים משימה ואז נראה מה הלאה, ופתאום החשיבה התוצאתית ש"הולכת אחורה" מהתוצאה הרצויה, והיא המובילה את הפעולות - נשמעת בהתחלה לא הגיונית.
חשוב שתהיה כוונה אמיתית לבצע שינוי, ומחוייבות לתהליך. מאמנת, מוכשרת ככל שתהיה, לעולם לא תוכל לעזור למי שלא רוצה לעזור לעצמו.
וחשוב להיות שקופים ואמינים מול המאמנת על מנת שהעבודה תהיה אפקטיבית.

אם יש לכם שאלות נוספות לגבי תהליך האימון, מהות האימון ועוד - אשמח לענות לתגובות.

חמישה בלוגים שימושיים לכל בעל עסק

אני אוהבת לקרוא. מאז ומתמיד הייתי תולעת ספרים, בשנים האחרונות, עם השינויים שעברו עלי (זוגיות, אימהות, עצמאות עסקית), התכווץ זמן קריאת הספרים שלי וכרגע משמש אותי בעיקר לספרות מקצועית. עם זאת - מצאתי את עצמי נשאבת לעולם הבלוגים. כשגיליתי את העולם הזה, הרבה אחרי שאר העולם, הרגשתי שנחשפתי לעולמות שונים ומגוונים. פתאום הכרתי אנשים חדשים - ממש לעומק! והכל מקריאה וירטואלית של מה שיש להם לחלוק עם העולם.

אני רוצה להקדיש את הפוסט הזה לסקירה של חמישה בלוגים מומלצים, שלי שימשו ומשמשים השראה. 

כותבות אותם בעלות עסקים מצליחות, עם שפע של ידע לחלוק עם העולם. הבלוגים מלאים בידע עיסקי ושיווקי, שכל בעל עסק יכול להפיק הרבה מהתכנים בהם.

אני אוהבת את הנגישות של הידע בבלוגים האלו, את העובדה שכולן השכילו להבין שהידע אותו הן מחלקות חינם מועיל לעסק ואינו חרב פיפיות. 

אבל הכי הכי אני אוהבת - שכולן מפרגנות לקולגות! כולן מציגות לא מעט המון שיתופי פעולה עם בעלי עסקים מתחומים שונים, או מתחום העיסוק שלהן עצמן, מתוך הראייה, המשותפת גם לנו באינרג'וי, ששיתופי פעולה עסקיים וחיבורים אלו ואחרים מצמיחים את כל הנוגעים בעניין. 

הבלוג הראשון "החומרים הקטנים מהם עשויה השראה" של ענבל גבור.

ענבל היא מעצבת גרפית מצליחה, מלאת השראה. כותבת הרבה, כפי ששם הבלוג מרמז, על מקורות ההשראה שלה, חולקת הרהורים אודות החלטות בעסק, מספרת על הדרך המקצועית שלה, הרבה טיפים בנושאי מיתוג וניראות המותג, וכבונוס - הבלוג מפוצץ מתנות גרפיות מעשה ידיה, כמקדמי מכירות של מוצרי הנייר שלה - מה שבכיף נותן השראה למוצרי קד"ם לכל עסק אחר. ככל הנראה הבלוג היפה והאסתטי מכולם...

http://inbalgibor.blogspot.co.il/

הבלוגריסטית - יונית צוק

יונית צוק היא קופירייטרית ועורכת תוכן, שבנתה עסק שלם מבלוג! היא אורים ותומים בכל הנוגע לכתיבת בלוג, הקמת בלוג, תחזוקת בלוג וניהול בלוג. 

היא מציעה סדנאות לשיווק באמצעות בלוג, ליווי אישי של בלוגרים ועוד...

הבלוג שלה, כמתבקש, מאוד מעניין, אינטרקטיבי, ומלא טיפים ומתנות לבלוגריסטים עסקיים.

מלבד זאת - היא בעצמה מארחת אנשי עסקים בלוגריסטים מצליחים לראיונות וטיפים, כך שהרבה תחומים יכולים להתחבר לנושא ניהול בלוג ולשאוב השראה מקולגות.

http://www.blogeristit.com/

עדי מאור סיסו

עדי היא הבעלים של "ניהול יעיל לבעלות עסקים" וכנראה אחד האנשים הכי אפקטיביים שיש (וגם חובלת בדימוס!). היא חולקת בבלוג רשמים על ספרים וחומר מקצועי בכל הקשור לניהול זמן, אפקטיביות בעבודה, איזון קריירה-משפחה ועוד. היא נותנת המון המון טיפים וכלים לניהול זמן יעיל, מזמינה להרצאות חינמיות ווובינרים בנושא.

היא נוסעת להשתלמויות בחו"ל ומעבירה רשמים בבלוג. כמו כן - מופיעים גם רגעים קשים, התמודדות עם האתגרים שבעצמאות ובגיוס מוטיבציה, והבלוג כמכלול מלא בטיפים לניהול העסק העצמאי.

http://www.adimaorsiso.co.il/blog/

מיה לנדאו

מיה היא הבעלים של "שיווק ותקשורת לעסקים". היא נמרת שיווק! הבלוג מציע המון רשומות על שיווק, על הנעה לפעולה, על יצירת מוטיבציה בעסק, הצעות ליצירת שיתופי פעולה אפקטיביים, שיווק יצירתי, גם היא מראיינת בעלי עסקים מצליחים ובעיקר כל הזמן מטפטפת את המסר - אם תעשו מדויק - תצליחו.

היא כותבת המון על בידול, על דיוק, על איתור קהל היעד וגם מספרת על דרכה המקצועית ועל האתגרים.

מיה היא קול מאוד אותנטי וקל מאוד להתחבר לתכנים.

כיאה לאשת שיווק מומחית - הרבה פוסטים מוקדשים להרצאות שלה, סדנאות, קורסים וגם ספר מצליח שכתבה. היתרון הגדול בבלוג הוא כמות גדולה של טיפים, סרטוני הדרכה חינמיים ותכניות פעולה, לרשימת התפוצה היא שולחת אינספור תכנים חינמיים (לאחרונה שני פרקים שלמים מהספר!!), טבלאות ניהול זמן ועוד.

http://maya-landau.blogspot.co.il/

לירון מור

הייחודיות של הבלוג של לירון מור היא שהוא לא בלוג. הוא ולוג. גם אני לא ידעתי עד ממש לאחרונה שזו מילה בכלל... פירושה: בלוג וידאו. לירון מור היא הראשונה בארץ שהחלה את השיווק באמצעות סרטוני וידאו. 

מסרטונים כובשים בראשוניותם ב2009 (כולל צילום עצמי ומצלמה רועדת בקלוז אפ ללא איפור), ועד לסרטונים סופר-מושקעים, קולעים למטרה ובעיקר - מפוצצים בתוכן לאנשי עסקים.

לירון משתפת בחינם המון מהידע שלה על שיווק באמצעות וידאו, היא מראיינת לקוחות ואנשי עסקים שמשתמשים בכלי הזה באופן קבוע וחולקים טיפים, ולי היא בעיקר גרמה לרצות לפתוח מצלמה ולהתחיל לדבר!

http://www.videowonderwoman.com/

לסיכום - יש המון תוכן איכותי בבלוגים, אנשים מנוסים ומקצועיים שכותבים מידע מהימן ויישומי - יזכו לרייטינג גבוה בבלוג, ושווה לגמרי לשאוב מהם השראה, לקרוא כשדרושה מוטיבציה וכשיכולת ההנעה העצמית קצת חלודה. הבלוגים הנ"ל משתפים את התוכן שכל יזם ובעל עסק יוכל להפיק ממנו המון בשימוש נכון, והכי חשוב - הכל זמין מכל מקום - כך שכל דקה יכולה להיותמנוצלת לצבירת ידע חיוני.

בהצלחה!

דנה גור ארי - מאמנת אישית.